Dov Abramson, Shaot Zmaniot, 2004
8 prints on paper, 90×90 cm each
Collection of the Ein Harod Museum

Shaot Zmaniot – literally “relative hours,” though translated here more playfully as “temporary hours” – play a significant role in Jewish law. Described by the sages of the Talmud, they are dynamic hours, the lengths of which change according to the seasons of the year. To calculate a “Talmudic hour,” the actual time between sunrise and sunset is divided evenly into 12 parts. An summertime hour, therefore, can exceed 60 minutes, while an hour in the winter becomes much shorter.

Constantly in flux, these Sha’ot Zmaniot are of great legal consequence to the Torah-observant Jew. They instruct him when to recite the Shema, don tefillin, and stop eating chametz on the eve of Passover.

This piece seeks to depict a system of inherently fleeting elements, while infusing the invisible with color. While exploring our mechanical mastery over nature, it also reminds us of our capacity for beauty, and proposes a synthesis of the two. In so doing, the artist succeeds in demonstrating vibrancy in the most regimented of systems.

Shoat Zmaniot was originally created as a site-specific piece, as part of an exhibit titled Al Daat HaMakom, which was held at Kol HaNeshama, a  synagogue in the Bakaa neighbourhood of Jerusalem, in 2005. It was the only piece in the show to remain after the show ended, and is still installed there till this day.



דוב אברמסון, שעות זמניות, 2004
שמונה הדפסים על נייר, 90/90 ס״מ כל אחת
אוסף משכן אמנות עין חרוד


״מי שהיה ער בזריחה יודע את הסוד. הכל סביבך מקורי ושטוף-טל. אתה נושם מלוא ריאותיך את האויר הצלול, החריף, מרגיש על עורך את הצמרמורת הנעימה של צינת הבוקר ורואה את החמה מציצה ביישנית וסמוקת לחיים. מי שחווה את זה יודע שגם כשהחמה תהפוך לסתם שמש רגילה וצהובה ומעצבנת שמטגנת לך את הראש מלמעלה, והיום יהפוך סואן ויתמלא אבק וזיעה ועשן מכוניות ויאיים לשטוף אותך בשגרה הצפופה והמשמימה שלו, בויכוחים עם הבוס ועמידה בפקקים ומבזקי חדשות ובלריב עם השכנים ולטפל בגינה וקלישאות אחרות, דבר מה יהיה שונה ביום הזה: אתה והוא חולקים סוד. יש לכם עבר משותף, לך וליום, ורגעי ההתייחדות הדמומה של הזריחה מלווים אתכם כמו פסקול חרישי ונותנים איזה הקשר אחר. עד כדי כך, שאם העניינים יוצאים משליטה אתה תמיד יכול לגשת אל היום הזה ולצבוט בלחיו כמו דודה מרוקאית: יא עיוני, אל תעשה עלי דאווינים. אני זוכרת אותך עוד כשהיית כזה קטן.״
-שלמה קווס